מאמר זה בא לבחון מחדש את סוגיית השרות הצבאי ולטעון שיש לאפשר לכל אחד ואחת לבחור האם וכיצד לשרת, לפי רצונם ויכולתם, מצפונם, התאמתם ואמונתם.
הטענה שאציג במאמר זה הנה, בפשטות - הגיע הזמן לבטל את גיוס החובה. חשוב לציין כי אין בכוונתי לקרוא לביטול הצבא, אלא להעבירו ממודל "צבא העם" (שבפועל לא מתקיים) למודל של צבא מקצועי. כבר כיום, שיעורי הגיוס קטנים בהדרגה (הדבר בולט בעיקר בשרות במילואים) ויש להכיר במציאות המשתנה, הן בנוגע לחברה הישראלית והן בנוגע לטיב הסכנות (הלא צבאיות) שעומדות בפנינו.
אני יודע שבעיני רבים השרות בצה"ל מייצג תפיסת עולם חברתית, אולם כאדם המאמין בחופש הפרט על חייו (כל עוד אינו פוגע באחרים) איני רוצה שהגוף המכונן את היחסים בחברה יהיה גוף שעצם השותפות בו נכפתה על הפרט.
איני מתעלם ממה שהצבא מעניק ומאפשר לנו, אולם אני חושב שחלקו בציבוריות הישראלית גדול מהחלק היחסי שהוא אמור, יכול ולדעתי צריך לקבל. מבחינתי, הצבא הוא אחד האמצעים שאמורים לסייע לנו לקיים אורח חיים אזרחי שנהנה ממנו ואינו אמור לבוא על חשבון המערכת האזרחית. בנוסף, איני רוצה שהצבא יהיה מסלול ההכנה המוביל או הבלעדי לפוליטיקה ואני חושב שאם כוח האדם האיכותי יפוזר על פני תחומים רבים כולנו נרוויח מכך חברה טובה ומאוזנת יותר.
אני יודע שיש מומחים רבים לביטחון, אולם פעמים רבות הם מציגים תפיסה מצומצמת, הכוללת רק מרכיבי ביטחון צבאיים. בנוסף, גם להם אין מונופול על החוכמה וחוסר ההסכמה ביניהם בא לידי ביטוי במספר ועדות ותכניות (לעיתים סותרות) שבחנו את סוגיית השרות בצבא.
לדעתי, בימינו האיום הביטחוני החיצוני שבגללו צריך צבא הנו הטרור. עם זאת, ניתן להתמודד עם הטרור גם ובעיקר באמצעים טכנולוגיים, דרך יחידות מובחרות (במסגרת הצבא המקצועי) ובדרך כלכלית (פגיעה במקורות המימון).
לפי דעתי, הצבא הנו גוף מנופח יתר על המידה, הן מבחינה תקציבית והן מבחינת כוח אדם. רובנו שירתנו בצבא וחלק (קטן) גם במילואים וכמעט כולם יודעים שבמהלך השירות נדרשים החיילים לבצע גם משימות שאינן קשורות לביטחון, נערכים ימי מילואים של כוח אדם לא מיומן ומתבזבזים כספי ציבור בקיום מערכות מיותרות במסגרת שירות הקבע. איני מצפה שהצבא יהיה יעיל כלכלית, אולם במצב הקיים, הצבא אינו מעוניין לוותר על עמדת הכוח התדמיתית והתקציבית שלו.
אני סבור שככל שנקדים להפנות משאבים כלכליים ואנושיים ממערכת הביטחון למערכות אחרות נייעל את המגזר הציבורי ונשפר את הביטחון. שיפור מערכות החינוך והרווחה יתרמו, בעיקר בטווח הארוך, לתחושת הביטחון לא פחות מרכישת טנק, טיל או מטוס.
לפי דעתי, הצבא נועד לשרת את האזרחים ולא להפך ואזרחות טובה יכולה להימדד בקריטריונים נוספים מעבר לשרות הצבאי. כבר כיום רבים תורמים (ובעיקר תורמות) במסגרת השרות הלאומי תרומה מבורכת לקהילה. לדעתי, ניתן להרחיב תרומה זו גם לתחומים נוספים (כגון משטרה, קליטת עלייה, שיקום שכונות ועוד) ולאפשר אותה לכל המעונינים והמתאימים. במצב זה ניתן יהיה לתמרץ כראוי (משכורת והטבות) את אלו שיבחרו ויתאימו לשרת.
ביטול גיוס החובה יבטל גם את הצורך בכל המסלולים העוקפים (שחלקם גובלים בשחיתות ומפרנסים מערכות מיותרות שלמות) שדרכם ניתן להתחמק כיום מהשרות. עם זאת, כל עוד הגיוס נעשה בכפייה – אין לבוא בטענות כלפי אלו שנאבקים נגדו. מסיבה זו יש, לדעתי, לגיטימיות גם לתופעות הסרבנות / השתמטות, הן בסדיר והן במילואים, החל מנימוקים אידיאולוגיים ופוליטיים ועד לתחושת "נמאס לי" שכמעט כל מי ששרת/ה יכול/ה להזדהות עמה, במידה כזו או אחרת. איני פציפיסט (לדעתי יש גם מלחמות מוצדקות) ואיני יוצא מתפיסת עולם שמתייחסת בקדושה לאדמה (אני מאמין בקדושת החיים), אולם אני מבין ומקבל את אלו שלא משרתים מנימוקים אלו.
אני כותב בעיקר מניסיוני ומתחושותיי, אולם הדבר נבחן לעומק גם במסגרת מספר וועדות, יוזמות חברתיות ופוליטיות שונות ובספרו של עופר שלח "המגש והכסף", שקורא לביטול גיוס החובה, לאחר בחינה מעמיקה של ההיבטים השונים הקשורים בסוגייה מורכבת זו.
ניתן לבטל את גיוס החובה הן בדרך קצרה ויחסית נעימה והן בדרך ארוכה שתכלול עימותים רבים בין הצבא ובין גופים אחרים ויחידים שאינם רוצים לשרת, או שמוכנים לשרת בדרך אחרת.
לדעתי, עדיף שביטול גיוס החובה ייעשה באופן חד ונחמד, בפרק זמן קצר ותוך שיתוף גורמים רבים בחברה הישראלית ולא עקב שחיקה הדרגתית לאורך שנים במעמדו ובאיכותו של הצבא, כפי שקורה (ובצדק, לדעתי) כבר היום. ברור לי שהדרך לשינוי דפוסי הגיוס כוללת בעיקר שינוי תפיסת עולם ערכית ולא רק בחינת צרכים אמיתיים.
אני חושב, מרגיש ובעיקר מקווה שיש מקום גם לחשיבה אזרחית שונה בישראל, גם ובעיקר בימים אלו.
תודה שקראת, אסף
גישתי היא שאפשר לשפר ושזה תלוי גם בכל אחד ואחת מאיתנו. תחשבו בעצמכם ותיהנו מהחיים.
